ב"ה המושג ישיבה קטנה לאומית הולך ותופס מקום של כבוד במערכת החינוך הדתית-לאומית. הסקירה המובאת כאן על החזון החינוכי והלימודי ועל צדדים נוספים בענייני החינוך והלימוד, תאפשר להכיר את המושג "ישיבה קטנה" יותר לעומק. ראוי לציין כי הכתוב כאן משקף את המציאות באופן כללי ולא מחייב, שכן לכל ישיבה יש את המאפיינים והדגשים שלה, ופרטים על ישיבה קטנה ספציפית תוכלו להשיג בפנייה ישירה אליה.

החזון החינוכי

במעגל הישיר - חינוך תלמידים וגידולם לתורה ויראת שמים, במטרה לבנות בקרב התלמידים עולם מושגים ישיבתי, כך שלימוד התורה והתפתחותם הנפשית והרוחנית יהיו בראש מעיינם.

במעגל העקיף – יצירת אווירה ציבורית של אהבת תורה ושאיפה להתקדמות רוחנית בקרב בני הנוער.

לימוד תורה באווירה תוססת ושמחה

בישיבות הקטנות לומדים לימודי קודש לאורך כל היום, תוך יצירת אוירה לימודית תוססת, בה התלמיד רואה בלימוד עניין אישי, ובשל כך הוא לומד באהבה ובחשק, מתוך הזדהות עם תכני הלימוד ועם המערכת החינוכית. במקביל ללימוד ישנם טיולים ופעילויות חברתיות שמועילים להטמעת ערכים ותכנים בנפש התלמיד, ולמניעת עומס יתר.

לימוד תורה קודם לבגרויות...

רקע: מבחני הבגרות, שהם יעדו של כל מתחנך בגיל התיכון, יש בהם תועלת, אך גם הפסד בצידם; במקרים רבים הנער רואה את השגת התעודה כיעד מרכזי, וכל מה שאינו מביא מיידית להשגת יעד זה אינו נחשב בעיניו. מצב זה גורם לרבים מהתלמידים שלא לשים את החינוך בראש מעיינם, אלא את הלימוד המקצועי, שגם הוא נעשה, במקרים רבים, רק כדי לצאת ידי חובת המערכת.

הישיבות הקטנות רואות כמטרה את בניית התלמיד בתורה ויראת שמים, ואת החזרת החינוך והמוטיווציה הלימודית לראש סדר העדיפויות. משום כך הן אינן בנויות על תעודות וציונים, ואינן מכינות לבגרות, גם במקצועות הקודש. התוצאות מדברות בעד עצמן: במקום שתעודת הבגרות תהיה היעד, רואה התלמיד את ארבע שנות התיכון כיעד יום-יומי! הוא מתמסר ללימוד, לתכנים, בונה את עצמו, ומרגיש אחריות על החינוך של עצמו! הוא לא רואה בהורים והמחנכים אויב או מטרד, אלא אמצעי שנועד לסייע לו ללמוד ולהתבגר.

בחלק ניכר מהיום התלמידים לומדים בחברותות ובקבוצות קטנות, מה שמאפשר לתלמיד לבטא את עצמו ולהתקדם בהתאם לכישוריו. בכך הוא קונה הרגלים של ניצול זמן, כח רצון ומשמעת עצמית, ומתבגר נפשית ורוחנית.

בשונה מישיבה גבוהה, מושם דגש רב על הכוונה אישית מבחינת סדרי הלימוד, תכניו, אחריות התלמיד על ידיעת החומר הנלמד באמצעות מבדקים, סיכומים, וכדו', כמו גם אחריותו על בריאותו – ארוחות, שינה בזמנה, ועוד. כל זאת מתוך ניסיון חינוכי שנרכש לאורך שנים בנוגע לצרכים המיוחדים לנער מתבגר בישיבה קטנה לאומית.

לא רק ליחידי סגולה

הישיבות הקטנות אינן מיועדות דווקא ליחידי סגולה, למוכשרים במיוחד, או למי שמיועדים להיות רבנים בעתיד, כשם שהתורה אינה מיועדת דווקא להם. גם רופא או איש מחשבים צריכים ויכולים להיות מזוהים עם התורה, ולהימנות על יודעיה ואוהביה. רצון להתקדם בתורה ויראת שמים, ויכולת לימודית, הם המאפיינים העיקריים של תלמידים בישיבה קטנה, ואהבת התורה וכח הרצון שיגלו, יועילו להם להיבנות כבני תורה ויודעי תורה. מתוך מטען רחב ועמוק שייבנה בהם בשנות לימודם בישיבה, יוכלו לבחור בעתיד את המשך דרכם.

דרכי הלימוד

סדר היום בישיבה קטנה דומה לישיבה גבוהה, תוך מתן תשומת לב לצרכיהם המיוחדים של נערים צעירים; לאורך היום לומדים בעיקר גמרא - בבוקר עיון, ובצהרים ובערב בקיאות, תוך כוונה להקיף את כל המסכת. בכל שנה נלמדים בדרך כלל בין 120 ל-140 דפי גמרא, כשמתוכם כמה עשרות נלמדים בעיון. רמת העיון עולה בהדרגה בהתאם לגיל התלמידים, ובמידת הצורך ניתן מענה פרטני במהלך הסדר למי שהתקשה בהבנת השיעור, או למי שמסוגל לתוספת העמקה ועיון. כמו כן מוקדש מידי יום זמן ללימוד אמונה, תנ"ך, הלכה, מוסר, ועוד, חלקו בשיעורים וחלקו בסדרים.

תשומת לב מרובה ניתנת להתרגלות התלמידים בלימוד, פיתוח היכולת העיונית, הכרת כללי הגמרא ומפרשיה, וכדו', ובמקביל בניין היחס ללימוד – עמל תורה, התמדה, חזרות ואחריות על ידיעת החומר הנלמד. ההעמקה בלימודי הגמרא, האמונה ושאר הלימודים, והבקיאות שרוכש הנער בשנות לימודיו בישיבה קטנה, מובילים לבניית תשתית משמעותית מאד להמשך לימודיו בישיבה הגבוהה, ורמתו הלימודית והרוחנית גבוהה בהרבה מהמקובל בדרך כלל.
 

האווירה החינוכית

בישיבות הקטנות יש אוירה ייחודית של אהבת תורה ויראת שמים, מתוך דיבוק חברים ושמחת נעורים. התלמידים יושבים ועוסקים בתורה בעיון ובבקיאות, ומסגלים לעצמם אורח חיים ועולם מושגים ישיבתי. היחס האישי והאמון השורר בין הרמי"ם והתלמידים, תורמים רבות להזדהות התלמידים עם הישיבה ועם התכנים הנלמדים. התלמידים רואים ברמי"ם כתובת להתייעצות בעניינים שונים, גם בתחומים שאינם נוגעים ישירות ללימוד בישיבה או להימצאות בה.

השדר שמקבלים התלמידים בכניסתם לישיבה קטנה הוא, שהצוות רואה בהם בחורים בוגרים, מאמין בהם וסומך עליהם, ויודע שהם מסוגלים להיות שותפים לעשייה הלימודית והחינוכית, ולאווירת האחריות השוררת בישיבה. יחס זה נותן לתלמידים "כנפיים", ומגביר אצלם את השאיפות ואת המשמעת העצמית. הידיעה שהם נמצאים בישיבה קטנה מתוך בחירה, וכי מטרתם ושאיפתם ללמוד תורה, מאפשרת ליצור נורמות גבוהות בכל הנוגע לאחריות ובגרות, משום שהתלמידים מרגישים שהם לומדים מתוך חופש, ויוצרים בקרבם תחושת מחוייבות אישית ללימוד. מצד שני, יש חשיבות מרובה בהדרכה והכוונה בגיל זה, ובהצבת גבולות ברורים, גם במהלך הלימוד וגם בזמן השהות בפנימייה, ולפיכך יש מדריכים שנמצאים עם התלמידים בשעות הפנאי, ויוזמים שיחות אישיות, פעילות חברתית, וכדו'.
 

חיים של תורה ותורה של חיים

היחס למידות ועניינים שבין אדם לחברו, נגזר מהפנמתם של התלמידים את עובדת היותם בחורי ישיבה, ואת הסטנדרטים שמעמד זה מציב להם. יחד עם זאת יש עיסוק רב בלימוד עניינים אלה, וכן לימוד נרחב ומעמיק בענייני אמונה, בניית יחס ראוי לתפילה, וכדו'. גם בלימודים אלה מורגשת השפעתה של תחושת המחויבות ללימוד עם תחושת החופש ללמוד, מה שמאפשר העמקה והספק. הידיעה שלומדים מה שחשוב, ולא כדי לעמוד בדרישות מבחני הבגרות, ו"מה שבחומר", נותנת ללימוד משקל וערך, ורצון התלמיד בלימוד והפנמתו את התכנים עולים לאין ערוך. בניית הרצון והחשק הלימודי מועילה גם למנוע תחושת רוויה לאחר מספר שנות לימוד, מלבד אמצעים נוספים בהם נעשה שימוש למטרה זו. בלימודי המוסר והאמונה ניתן משקל רב למניעת תחושת אליטיזם בקרב התלמידים, אם כלפי מגזרים אחרים בעם ישראל, ואם כלפי חבריהם שאינם לומדים בישיבה קטנה. כך גם ביחס לכבוד תלמידי חכמים באשר הם, תהא דרכם הרוחנית אשר תהא.

 

לימוד מתוך רוממות

לצד הלימוד ישנם מידי פעם טיולים, סיורים ופעילויות חברתיות שונות, במטרה לפתח אווירה חברתית נערית ושמחה, וכחינוך שהתורה לא באה למעט מכוחות החיים, אלא להפך; התלמידים מפנימים את ההבנה שהתורה באה להרבות חיים ושמחת נעורים, אך דווקא אם זו שמחה שיש בה עומק ומשמעות, ולא של פורקן ובטלה. ביטוי משמעותי מאד לכך ניתן בתקופת חודש אדר. בישיבות הקטנות, תקופה זו מלאה בשמחה של רוממות, של גבולות שהתלמידים עצמם מציבים לשמחתם. מחד -  יצירתיות והומור, ומאידך -  ללא פגיעות אישיות וללא בזבוז זמן לשמו. החשוב מכל הוא, שתלמיד נכנס לישיבה קטנה בתחושה של רוממות. הוא לומד בשמחה, מתוך תחושת שליחות, בהבנתו (בהדרגה) את התרומה המשמעותית של לימודו לעצמו ולעם ישראל כולו. "באין חזון ייפרע עם" ובאין חזון ייפרע התלמיד, והימצאותו במוסד חינוכי כמצוות אנשים מלומדה ומשום שכך קורה לכל מי שמסיים כיתה ח', היא פתח לבזבוז זמן, לשעמום, ועלולה לגרום ירידה רוחנית. תחושת השליחות והעשייה, והמימד ההתנדבותי המסוים שיש בה, יש בה תרומה משמעותית להתרכזות בעיקר מתוך חדוות יצירה, וממילא נחסכות רבות מהבעיות המאפיינות את גיל התיכון.

 

שאלות של הורים

אחת השאלות שאנו נשאלים ע"י הורים היא באשר ליכולת של תלמידים לעמוד בסדר יום של לימוד כמקובל בישיבה קטנה, הן מבחינת משך הלימוד, והן מבחינת הגיוון.

ובכן, אכן לא כל תלמיד מתאים למסגרת כזו. מצד שני, אף תלמיד אינו רגיל לסדר יום שכזה בלימודיו בבית הספר או ב"תלמוד תורה". השאלה היא לא אם הוא רגיל, אלא - אם יש לו הנתונים הבסיסיים ואם הוא רוצה להתרגל. תלמיד שנחשב לבעל כח רצון ויכולת לימודית ברמה (לפחות) ממוצעת, ורוצה להתפתח בלימוד התורה, הוא תלמיד שמתאים לישיבה קטנה. תלמיד כזה יתרגל בעז"ה יחד עם חבריו בישיבה תוך שבועיים-שלושה, שבועות בהם נעשים צעדים מצד הצוות החינוכי והתלמידים הוותיקים שמסייעים לתלמידים הצעירים להיקלט לימודית וחברתית בישיבה מכל הבחינות, ובכלל זה גם להתרגל לסדר היום.

כך גם ביחס לגיוון - יש תלמידים שמעדיפים ישיבה תיכונית, לא משום שחשובים להם לימודי החול בשלב זה, אלא בגלל הצורך לגוון את חומר הלימודים. בישיבה הקטנה ניתן מענה לכך ע"י עיסוק במיגוון לימודי קודש לאורך היום; לימודי הגמ' עוסקים בפרקים שונים במסכת, ולעתים אף במסכתות אחרות, וכן צורת הלימוד שונה - חלק בעיון וחלק בבקיאות. כמו כן, כיון שרוב היום לומדים בחברותות, לכל תלמיד יש מספר חברותות לאורך היום בלימודים השונים. מלבד לימודי הגמרא יש לימודים נוספים  - תנ"ך עיון, תנ"ך בקיאות, הלכה, אמונה, מוסר, משנה וכדו', חלקם בשיעורים וחלקם בחברותא או לימוד עצמי. בנוסף יש גם פעילויות חברתיות מידי פעם, הרצאות בנושאים שונים, טיולים וכדו', ומתגובות התלמידים נראה שגם אלה שהיו להם חששות כאלה לפני שנכנסו לישיבה הקטנה, התרגלו תוך זמן קצר לסדר היום ולצורת הלימוד, ונהנים להיות חלק מאווירה של לימוד והתקדמות מתוך שמחה.

 

"מה עם הבגרות?"

שאלה זו נשאלת על ידי הורים רבים, וניתן לה מענה בעוד מספר שורות, אך ראשית נדגיש שדווקא בישיבה קטנה מכינים לבגרות יותר מאשר בישיבה תיכונית!

שכן, במקום לימודים לבחינות הבגרות מתמלא הנער בבגרות אמיתית; הכרתו שלימודיו בישיבה אינם מיועדים ל"ריצוי המערכת", או לבניית מעמדו הכלכלי והחברתי בעתיד, אלא אך ורק לפיתוחו הרוחני, ממלאת אותו תחושת מחוייבות אישית לרמתו הרוחנית, לאמונתו, לדקדוקו במצוות, למידותיו, תוצאה ישירה של העובדה שלימודיו אינם מיועדים להשגת תעודה כל שהיא. ממילא, המשמעת בישיבה קטנה מבוססת על התלמידים, כיון שהלימוד וההתפתחות הרוחנית הם "בעיה" של התלמיד ולא של המחנך, והתערבות של הצוות החינוכי נעשית רק במקום הצורך. נוסיף לכך את העמל המונע שטחיות, את ניצול הזמן לאורך כל היום וכל השנה, ואת סגולתה של התורה המשפיעה על לומדיה, ונראה, בדרך כלל, בחור בוגר ללא כל השוואה לבני גילו, בעל שאיפות גבוהות ותודעה עצמית ולאומית עמוקה, מעבר להיקף תורני רחב ועמוק. בהשוואה לבגרות הזו, תופסת תעודת הבגרות ודאגת התלמיד לפרנסתו מגיל 14, מקום שולי בלבד.

אך גם לצורך בתעודת הבגרות יש מענה: בגרות בשנה אחת.

בחלק מהישיבות הקטנות ניתנת האפשרות ללמוד לבגרות בשיעור ד' (כיתה יב), בכל ישיבה המסגרת נבנתה באופן מותאם לצרכי התלמידים הלומדים בה, כך שיש הבדל בין המסגרות הקיימות, וניתן לפנות לישיבות ולקבל מהן את המידע כיצד מתנהלים לימודים אלה.

כמה ראשי ישיבות תיכוניות, וכן גורמים בכירים במשרד החינוך, מחנכים ותלמידים רבים, טוענים שהמתכונת הזו אינה שונה בהרבה ממה שקורה למעשה בישיבה התיכונית; במקרים רבים ההשקעה בלימודים נעשית רק לקראת מבחני הבגרות, בסוף השביעית והשמינית, ולפיכך לא פלא הוא שבלימוד רציני ומרוכז ניתן להשלים את כל הבגרויות בשנה אחת (מבין הדוברים נזכיר את הרב יצחק לוי, שמעיד על כך מניסיונו כראש ישיבה תיכונית ושר החינוך לשעבר).

 

ישיבה קטנה או ישיבה תיכונית?

חשוב להדגיש - הישיבה הקטנה אינה תחליף לישיבה התיכונית. ובכלל, אין ישיבה טובה או ישיבה רעה; כל ישיבה היא טובה למתאימים לה, ורעה למי שאינם מתאימים לה. כשכל התלמידים לומדים בישיבות קטנות, נגרמים לחלקם נזקים חמורים מאד, והוכחה לכך מהמתרחש בציבור החרדי. באותה מידה, כשכל התלמידים לומדים בישיבות תיכוניות, נגרמים לחלקם נזקים חמורים מאד, והוכחה לכך מהמתרחש בציבור הדתי-לאומי. מערכת הכוללת שני מסלולים בגיל התיכון, בהתאמה לכל תלמיד לפי יכולתו וצרכיו, היא פריצת דרך חינוכית, שיהיו לה בעז"ה תוצאות משמעותיות מאד בקידום החינוך הדתי-לאומי בפרט, ובקידום החינוך בעם ישראל בכלל.

לסיום נאמר שבישיבות הקטנות מתרחש דבר מיוחד במינו. זוהי דרך שאין ערוך לתועלת ולבניין שהיא בונה בתלמידים, הן מבחינה לימודית, והן מבחינה חינוכית. ב"ה הורים רבים כבר מכירים בגודל העניין, ובחשיבות הדרך הזו לפיתוחו הלימודי הרוחני והנפשי של בנם. יותר ויותר רבנים ומחנכים מכירים ומוקירים, מעודדים את המשך התקדמות המהלך הזה, ואף מגדירים אותו כאחד המהלכים החשובים ביותר בציבור הדתי-לאומי. בתוכם ניתן למנות גם ראשי ישיבות תיכוניות, רמי"ם וכן מורים מקצועיים, כולל מהישיבות הנחשבות ביותר.

​